עץ הבַניַאן והאדם

מאמר מתוך: עלון הקודש 9


עץ הבַניַאן הוא עץ משפחת התותיים, מסוג הפיקוסים, הוא מתפתח בצורה מיוחדת: גרעיני הבניאן מועברים על ידי ציפורים, אל הענפים העליונים של דקלים או עצים אחרים. הגרעינים נובטים בראשי העץ, ומתפתחים לענפים החותרים להשתרש בקרקע.


כאשר מגיעים הענפים לקרקע הם גדלים לגזעים ומפתחים ענפים חדשים.


במשך הזמן חונק הבניאן, את התומך בו וממיתו...


***

ראש הקהילה בפראג לפני כ - 400 שנה היה רבי יעקב בַסֶוִי, חכמתו ופיקחותו היו לשם דבר, הוא היה חשב כלכלי וגאון מדיני, בשנת השע"א (1611) העניק לו הקיסר את התואר "יהודי – חצר קיסרי". ובעקבות הצעותיו הכלכליות הוענק לו כהוקרה התואר: "האציל לבית טרויינברג".


כיהודי אציל נפש, הוא דאג ליהודי פראג ומילא את כל חסרונם. רכש בכספו עשרות בתים שהיו סמוכים לרובע היהודי ותרמם לקהילה, ובכך הגדיל את תחומי הרובע. בהשפעתו לא הקפידו השילטונות שהיהודים יקיימו את כל ההגבלות שחוייבו בהן.


בעת כיבוש פראג על ידי הקיסר פרידננד ה-2 בשנת הש"פ (1620) שדדו חיליו את תושבי העיר ובתים רבים העלו באש. רבי יעקב הציב שומרים מחיילי הקיסר על הרובע היהודי והיהודים לא נפגעו.


בפועלו המבורך הצליח לחלץ ממאסר את הרב והדיין של פראג, רבי יום טוב ליפמן הלר מחבר התוספות יום טוב, שנאסר בשנת השפ"ט (1629) לאחר שהעלילו עליו שפגע בכבוד הקיסר והכנסייה.


לקראת סוף ימיו האשימה אותו קבוצה מבני הקהילה שבחלוקת נטל המיסים על בני הקהילה נוהג משוא פנים, והלשינה עליו כמי שרימה את הקיסר. רבי יעקב נאסר וכל רכושו הוחרם. בהתערבות אנשים רמי מעלה, ביניהם ידידו המצביא המהולל ולנשטיין, שוחרר רבי יעקב ממאסר, אך לא שב לפראג אל בני קהילתו כפויית הטובה, אלא העדיף לגור עד יום מותו בקרבת ידידו ולנשטיין.


***

רבי ברוך בר שמואל או בכינויו רבי ברוך מפינסק, התפרסם בדורו כחוקר ורופא מוצלח בעל ידע בשימוש ברפואות טבעיות, בחודש אב התקצ"ג (1833) הגיע לצנעא בירת תימן, בעקבות חיפושו אחרי עשרת השבטים.


חפץ היה לעניין את האימאם (המושל) של תימן, בתוכניותיו, אך נודע לו שהאימאם חולה אנושות.


הוא הציע את שירותו הרפואי וידיעותיו הרבות בחכמת וסגולת הצמחים, והצליח לרפא את האימאם ממחלותיו, וזה מינהו לרופא החצר ליועצו ולאיש סודו.


אך כדרכם של קנאים מוסלמים, באו ודיברו עליו רעה אצל האימאם והבאישו את ריחו, ובאחד מטיוליו בגן עם האימאם בחודש שבט התקצ"ד (1834), ירה בו האימאם למות וציווה לזרוק את גוויתו למאכל החיות, אך החיות לא נגעו בגופו.


***

המציאות מראה שתופעת עץ הבניאן לא נשארת במין הצומח, גם חלק מהמין האנושי אם לא רובו, מציאות חייו כמו העץ הזה. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט), במובן השלילי של האימרה מתפתחת ועולה ברוב אנשי העולם, שלא רק שלא משיבים טובה, אלא גם משיבים רעה.


וכבר אמר שלמה המלך "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו" (משלי יז, יג), ופירוש הדברים: אדם שמחזיר רע בעבור הטובה שקיבל, הרעה תדבק בו כל ימי חייו. שכן מצא מין את מינו הוא רע, ולכך הרעה תשרה במעונו...


3 views0 comments

Recent Posts

See All